לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בנם הבכור של גרציה ויצחק. נולד ביום כ"ד בשבט תשמ"ה (14.2.1985) בבת-ים. אח למור וספיר. למד ביפו, בבית הספר היסודי "גבעת התמרים" ובקריית החינוך "עירוני ז'" ביפו, שם התגלה כחובב מתמטיקה וסיים את לימודיו במגמת חשבונאות.
עידן התאמן במשך ארבע שנים בג'ודו והגיע לשלב של חגורה חומה. הוא השתתף בתחרויות וקיבל מדליות ותעודות.
עידן היה בן למופת ואח אהוב, נעים הליכות עם חיוך רחב ומקסים וכל מי שראה אותו היה נשבה בקסמיו. היה מוקף בבנות שהתרוצצו סביבו, חיזרו אחריו וביקשו את קרבתו.
בראשית חודש אוגוסט 2003 התגייס עידן לצה"ל. חלומו היה לשרת בחטיבת "גולני" ומאחר שמבוקשו לא ניתן לו, דחה את גיוסו בשלושה חודשים. לאחר מכן התגייס מחדש, והפעם הצליח להגשים את שאיפתו. ביום שבו נודע לו כי הצליח להשתבץ בגדוד 51 של "גולני" היה המאושר באדם.
עידן ביצע כל משימה שהוטלה עליו בשלמות, התאמץ להצליח בכל קורס ובכל אימון, וגילה מסירות שאין שנייה לה. במהלך שירותו נטל חלק במבצעים רבים, בפעילויות ובמארבים בגזרות השונות בארץ. בינואר 2006 סיים קורס חבלה וקיבל תעודת הסמכה כחבלן 04.
עידן היה אדם נדיב, בעל יכולת נתינה אין-סופית ורצון עז לעזור לזולת. חבריו כינו אותו "שפיץ" על שום אפו הסולד, והוא, מצדו, הפגין דאגה רבה כלפיהם. אמו מספרת כי כאשר שהו במוצבים, היה עידן מתקשר הביתה ומבקש מתכון שמתאים לתנאי השטח כדי להכין לחבריו אוכל.
חודשיים לפני שחרורו מצה"ל פרצה מלחמת לבנון השנייה. לפני שנכנס עם גדודו ללבנון, התקשר לאמו ואמר לה: "אל תדאגי, אם אני לא מתקשר זה סימן שאנחנו יוצאים לאימון מורחב ואין לי סוללה". לימים, סיפר אלון חכימה, מפקד המחלקה, כי עידן לא אמור היה להיכנס ללבנון, אך הוא התעקש ועמד על כך שישמש כקשר של אלכס שוורצמן, שמאוחר יותר נפל בקרב. עידן הכין את עצמו, צבע את פניו, ולמפקדו לא נותרה בררה אלא להתיר לו את הכניסה לשטח הלחימה.

פלוגתו של עידן נכנסה לפאתי בינת ג'ביל והתקדמה לעבר הכפר. ביום א' באב תשס"ו (26.7.2006), בסביבות השעה 05:00 לפנות בוקר, נתקלה הפלוגה במארב של מחבלי החיזבאללה. שבעה חיילים נפגעו ממכת האש הראשונה ובהם עידן, אשר נפצע ברגליו פצעים קשים. ניסיונות רבים לחילוץ החיילים הפצועים תחת אש כשלו, והקרב התנהל במשך שעות רבות.
גם לאחר שנפצע, המשיך עידן לעודד את רוחם של החיילים, לחץ את ידו של אלון המ"מ ואמר: "אחי, אל תדאג, אנחנו נצא מכאן". זמן לא רב אחר כך, מת מפצעיו. בן עשרים ואחת היה בנופלו.
עידן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
הספידו את עידן חבריו לפלוגה: "עידן, הלוואי שהיה אפשר לתאר במילים את הבן אדם שאתה. אח, חבר, לוחם, גיבור, פייטר, אוהב, אהוב, תמיד ראשון ומוכן לעזור, מוקף חברים, ילד יפה תואר, צנוע ועניו. נתן יונתן כתב: 'היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'. מילים אלו מתארות בדיוק מי ומה אתה.
ביום שישי, כשנודע לנו שצריכים להיכנס פנימה, אתה בתוקף תפקידך לא היית מוכרח, אבל כולנו ידענו שעידן לא יוותר על משימה בכזאת קלות. התעקשת ועמדת על שלך ובסופו של דבר השגת את מבוקשך.
עידן, אנחנו נמצאים אתך שנתיים ושמונה חודשים - בטוב וברע. תמיד עזרת לנו, תמיד היית שם בשבילנו. קשה לנו לעכל שאתה כבר לא אתנו וכשאני אומר זאת בקול רם, דמעות חונקות את גרוני. אנחנו רוצים שתדע שאנחנו חבריך הקרובים מבטיחים להמשיך בדרכך. אנחנו נסיים את מה שאתה ועוד שבעת חללי הגדוד התחלתם. ... אנשים שזיהו אותך, אמרו שגם במותך נרדמת כמלאך בדיוק כמו בחייך. ידיים על הבטן וחיוך רחב, אי אפשר היה שלא לאהוב אותך. נוח על משכבך בשלום. אוהבים ותמיד נאהב, משפחת גולני".

במלאות שנה לנפילתו, נשא דברים אלוף משנה תמיר ידעי, מפקד חטיבת "גולני": "עידן. שנה חלפה מאז אותו שחר ארור בו נפלת ביחד עם שבעה מחבריך. שנה שבה ניסינו כולנו להבין ולעכל את פשר האבדה שבלכתך. שנה בה הימים לא חלפו והלילות היו ספוגים בדמעות שעל הכר. שנה בה שאלנו שאלות רבות ולא קיבלנו תשובה אחת. שנה של ייסורים וחיבוטי נפש על מה היה קורה אילו, ואם רק היינו עושים אחרת. אבל יותר מכול, בשנה הזו הפנמנו שהמציאות כבר לא תחזור להיות כשם שהייתה, ומתחיל מאבק חדש של להשלים ולא לשכוח. ... שמעתי עליך כחייל במסלול ובפלוגה ג', ראיתי את החיוך הכובש שלך ניבט מבין התמונות, שמעתי על היותך לוחם מעולה ואחראי ועל כך ששימשת בית קודקוד, תפקיד השמור ללוחמים הטובים כאות הערכה על פועלם. הבנתי כי התעקשת לצאת ולהיות הקשר של אלכס למרות שיכולת להישאר מאחור, ולבסוף כיצד נכנסת לחלץ את חבריך, לחמת והסתערת, ומשנפצעת לא חשבת על עצמך, אלא עודדת את אלון כששכבתם פצועים זה לצד זה. 'אל תדאג, אנחנו נצא מזה', אמרת לו, והמשכת לחשוב על מה תאמר לאימא ואיך תסביר את הפציעה. ... אף אחד לא מספר על כך שהרגתם קרוב לשלושים מחבלים באותו קרב, אף אחד לא מעמיק בסיפורי הגבורה, באחוות הלוחמים, ברעות שלא ידעה גבולות, בחירוף הנפש. ... עבורי עידן הוא מקור גאווה, הוא מודל לחיקוי, הוא הטוב והיפה שבנוער הישראלי, הוא גיבור בדיוק כמו שאר גיבורינו המיתולוגיים, אבל יותר מכול הוא התקווה שעדיין יש עם מי ועל מה להילחם".
חברי ילדות של עידן כתבו והוציאו ספר לזכרו, אשר נמצא במוזיאון שבצומת גולני.
אוהביו של עידן הקימו לזכרו אתר ברשת האינטרנט . באתר מכתבי פרדה מרגשים, שירים ורשימות לזכרו, נרות זיכרון עם הקדשות וכן תמונות רבות.
כתבה האחות ספיר: "מלאך היית ומלאך תישאר. נלחמת קשה, הקרבת את החיים שלך בקרב הזה. כל הזמן חשבת על המשפחה שלך ועל החברים. היית האיש הכי מסודר שאני מכירה. אני מתגעגעת לשיחות העידוד שלך בכל פעם שהייתי עצובה. עם הזמן הכאב רק מתגבר. אני שומעת את השירים ומתחילה לבכות. ומה שהכי מעציב אותי, זה שאת החלום שלך להתגייס ל'גולני' ולהרוג מחבלים הגשמת, אבל מה עם החלום שלי, החלום שלי הוא שתחזור אלינו ואני מקווה שהוא יתגשם מהר. אוהבת אותך אחי היקר!".

כתב מוטי זוארץ, חבר, את השיר ,"R.I.P": על אדמת לבנון השטופה בדם/ נמצאת נשמתו של גיבור מלחמה/
עם כומתה נעליים מצוחצחות/ לא נשוב אותך יותר לראות// עם חיוך תמים ואופי מדהים/ לא תוכל אותנו להקסים/ כסוס עיוור דהרת לכלוב האריות/ ואנחנו לא זכינו יותר לראות// אנחת געגוע הכל נאמר/ לי זולגת דמעה בודדה//
על רקע אור לבן/ בוכים על אח שלא יחזור לעולם/ תם עידן ועידן כבר לא כאן// אז יושבים וחושבים איזה עולם תמים/ רצית מלחמה ואני באמת לא יודע על מה/ עם גאוות מדינה נלחמת כלוחם דגול/ ואני ארכיון ראש לזכרך תמיד!!!!!!!!!!!!!!/ R.I.P!!!!
כתבה סיון הדד: "... אהובי, אתה לא יודע כמה קשה לי וכמה אני מתגעגעת לחיוך הרך שלך, לאהבה שלך, פשוט לכל מה שהיה בך. אני כל כך כועסת על זה שהלכת, כן, וגם עליך שהבטחת שאתה לא נלחם ובסוף נלחמת!!! נשמה טהורה זה מה שהיית, ותמיד תישאר. אוהבת אותך לנצח".
כתבה נועה: "על חוף הים / ארמונות של חול / ודמותך, שציירתי עליו / ביד אוהבת, ללא מכחול / כמו מחייכת אליי / לרגע קט - / במבט. / ובתוך כל היופי הזה / אתה כה קרוב, / כמעט נוגע... // על רקע שקיעה / באדום וסגול / גל מלטף שטף את הכול. / נמחק החיוך, / נאסף אל הים הכחול, הרוגע, / ואתה - / גם משם, / עדיין נוגע...".
כתב נועם דעבול, חבר קרוב: "... אתה ילד נצחי, הגיבור שלנו. עידן, הכרתי אותך מאז שהתגייסת. היית כל כך מורעל על הצבא, ובייחוד על 'גולני'. ... להתנדב להיכנס ללבנון בידיעה שאתה לא יודע אם תחזור, לזה אני קורא גיבור מלחמה. ... אני פשוט מצדיע לך, ילד למופת. ... תמיד דיברת בהתלהבות על המחלקה, כל כך אהבת את מה שאתה עושה. הייתה לי הזכות לדבר אתך. תמיד השרית בדיבור שלך על הצבא אווירה נעימה ושמחה. היית ילד נבון שכולם אהבו, כמו שאתה אהבת את כולם. תמיד עזרת לכולם. הימים חולפים וכבר מתגעגעים אליך, חושבים עליך במשך כל יום ויום. ... יהי זכרך ברוך!"
כתבה הילה את השיר "ילד יפה...": "ואתה אפילו אינך יודע שאינך / וכך אתה שוכב שם יפה כל כך / בין ההריסות הנוראיות כל כך / עטור מצחך בשערך השחור // ומי יחלץ אותך משם ילד יפה? / מי יהיה בלבו לכסות את פניך / בשמיכה השחורה הדוקרת? // ואתה אפילו אינך יודע שאינך / ונשמתך מרחפת מעל הכיכר מרבת הזרועות / מעל הכיכר היפה / הכיכר ההומה / הכיכר ההמומה // ונשמתך חולפת מעל הארץ הזאת / מעל השדות החרושים הנפרשים / מעל הגגות האדומים / מעל הים // ואתה בא לאבא ואימא / והריהוט היפה והתמונות על הקיר / כאילו כאילו כמימים ימימה // ואתה יודע כי הם יודעים / ואתה רואה אותך שותקים / ואתה יודע כי הם יודעים // חבק אותם ילד יפה / כי עליך אבא ואימא בוכים / כי עליך אנחנו בוכים / כי עת השתיקה הגיעה // לך לדרכך... למסע האין-סופי / ושמור על אבא ואימא מלמעלה..."
כתבה ליטל גבאי, קרובת משפחה: "איך הזמן לא חולף ואי אפשר כבר לוותר / על נער ושמו עידן שחימם את הלב / מציאות איומה וחברים המומים / שבשקט בוכים על אותם הימים // הכאב אותי חונק והלב, הלב זועק / שזיכרונות כה נעימים למול עיניי עכשיו חולפים / ועכשיו עידן למעלה סובב בין מלאכים / ואנו כאן למטה יושבים ומחכים / כשגופך כאן למטה / נשמתך שם במרומים / נזכור אותך עידן לעולמי עולמים // החיים מלווים בריגושים ובכאב / אך את מותו של עידן קשה עדיין לקבל / את אושרו הגדול שליוה את כולם / ולפתע נקטף והעציב את העולם".
כתבה מירב מחר, ידידה: "הזמן חולף וכולנו עדיין המומים והכאב כה נורא. / אומרים שהזמן מרפא - אך אותנו הוא יותר מדכא... / כי כעת אולי אנו מבינים ויותר מפנימים, / שלראות, לחוש ולהריח אותך / אין אנו יכולים - ואנו כה מתגעגעים... / בלבנו הגוש בוער ועוד ועוד מחורר. / רוצים אותך אתנו פה, משתוקקים לשמוע אותך שוב צוחק / וכעת, אנו כותבים ומסריטים לך מילות פרדה / והמשפחה, כולה, כה עצובה. / ... / נוח על משכבך בשלום - והמשך אלינו לחייך בחלום...".