לבנון השנייה

klyin roi

קליין, רועי

נולד ביום ב' באב תשל"ה (10.7.1975)
נפל במלחמת לבנון השנייה, ביום א' באב תשס"ו (26.7.2006)
בעל עיטור העוז

לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בן שושנה ואהרן. נולד ברעננה ביום ב' באב תשל"ה (10.7.1975), אח צעיר ליפעת ולנועה.
למד בעירו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה", בחטיבת הביניים של ישיבת "בני עקיבא", ובמגמה הראלית שבבית הספר התיכון הטכנולוגי "אמי"ת בר אילן".
רועי היה ילד בלונדיני יפה, תכול עיניים, ולו שתי גומות בלחיים. ביישן, רגיש ומוכשר. הוא חונך למצוינות ולשאפתנות, וניחן במידה רבה של דמיון וסקרנות. כל דבר עניין אותו, הצית את דמיונו ועורר פרץ יצירתיות. הוא השתתף במספר רב של חוגים ובכל אחד מהם הצטיין: בבית הנוער המרכזי ברעננה שיחק שחמט וזכה בתואר "אלוף הנוער" של העיר; שיחק כדורסל וכדורעף, לקח חלק בחוג לאתלטיקה קלה והתאמן בג'ודו, למד מחשבים, ומגיל צעיר תכנת בשפת "פסקל". בביתו נהג לבנות לבד טיסנים. הוא ניגן בפסנתר ובסקסופון.

בנעוריו היה רועי מעורה מאוד בסניף המקומי של "בני עקיבא" כחניך וכמדריך אהוב ונערץ. האווירה האידיאליסטית שנשבה בסניף, ומדריכיו, שברבות הימים נעשו חלקם תלמידי חכמים וקצינים מצטיינים - כל אלו הטביעו בנפשו חותם משמעותי. בתקופה זו התפתחה בקרבו אהבת ארץ ישראל, והוא הרבה לטייל בשביליה, הריה ונחליה.
ברועי בלט השילוב שבין חוש הומור בריא וחד לבין רצינות רבה ובלתי אופיינית לבני גילו בכל הנוגע למשימות שלקח על עצמו, ביניהן קריאת התורה בטעמיה מידי שבת במרכז הקליטה ברעננה. צחוקו המתגלגל הפך לסמלו המסחרי והוא התגלה כבעל כישרון משחק. כשנערכו הצגות והופעות באירועים שונים של התנועה, היה משיל מעליו את ביישנותו, עולה לבמה ומצחיק את הקהל עד דמעות. הכול זוכרים כיצד ב"שבת ארגון" ביצע חיקוי כמעט מושלם של המערכון הנודע "משה והאורנג'דה" של דודו טופז. רועי הקפיד מאוד שלא לפגוע באחרים ומעולם לא הפנה את ההומור שלו לעלבונות.
רועי שהצטיין בלימודיו הקדים להיבחן בבחינת הבגרות במתמטיקה ועשה זאת כבר בהיותו בכיתה י'. עוד בשנות התיכון הספיק להשתלב במספר קורסים לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה שליד התיכון. בתום לימודיו התיכוניים, החליט ללמוד במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שביישוב עלי, שם נתגלו בפניו אור התורה ויסודות הלימוד של הרב קוק. רועי השתלב בטבעיות במכינה, ותואר על ידי רבותיו כרציני באופן יוצא דופן בלימודיו. בתקופה זו גם שקד על פיתוח כושרו הגופני, השתתף בקביעות במד"סי סיירות, ובסמוך לגיוס הגביר את האימונים, לרבות ריצות ארוכות מרעננה עד נתניה ובחזרה.
בחודש אוגוסט 1994, לאחר שנת הלימוד בעלי שבה העמיק את אמונתו והתחזק, התגייס רועי לצה"ל למסלול "עורב צנחנים". כחצי שנה אחרי תחילת המסלול, סופחו צוותו וצוותים מיחידות נוספות להקמה מחדש של יחידת "אגוז", והכומתה האדומה הוחלפה בחומה. המסלול לא היה קל, אך נאמן לסיסמתו "קשה זה טוב" - התגבר רועי על הקשיים הפיזיים והנפשיים והיה ללוחם מוכשר. רועי בלט ביכולת הניווט המופלאה שלו וחבריו לצוות ידעו שניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות. בנחישותו הבלתי רגילה הקפיד תמיד לסיים כל פעולה ומשימה ולבצעה עד תומה.
איל ויטנברג, חברו לצוות, ספד לו: "התגלית כאדם חכם ביותר, שנון, צנוע, בעל אינטליגנציה רגשית ושכלית כאחד. בעל חוש הומור, יכולת ניווט מדהימה, אחד מהחבר'ה, לוחם מקצוען ומיומן שהמושג 'ויתור עצמי' לא קיים אצלו בלקסיקון...".

בחודש יוני 1996, לאחר כעשרה חודשים של פעילות מבצעית אינטנסיבית בלבנון, יצא רועי לקורס קצינים שבסיומו חזר לשרת כמפקד מחלקה של טירונים ב"אגוז". את האימונים החדשים כינה "חלוציות" היות שאלה עסקו לראשונה בניווט ובלחימה בשטח סבוך.
מאז שסיים את לימודיו בעלי, התגעגע רועי לספסל הלימודים ועשה כל שביכולתו להמשיך ללמוד תורה. פקודיו זוכרים אותו לומד תורה בהזדמנויות שונות בשטח, בג'יפ או במאהל.
רועי שירת כמ"מ טירונים במשך שמונה חודשים, וכמפקד צוות מבצעי עוד כשנה. באוגוסט 1998 השתחרר מהצבא, וחזר למכינה בעלי כבוגר. במשך שנה הקדיש עצמו ללימודי קודש. טייל כחודשיים באפריקה ובזימבבואה וגם שם הקפיד על שמירת מצוות. במהלך שנה זו הוצע לו להתמנות למפקד הכשרות ביחידה. רועי נענה לאתגר וחזר לצבא כמ"פ הכשרות ב"אגוז". בתקופה זו התחולל בו מפנה בכל הקשור בפיקודיות וב"דיסטנס", שכן היה עליו להכשיר את הלוחמים לחשיבה בוגרת ועניינית ולמנוע פריקת עול והפרת משמעת. המהלך שהחל בו צלח, ורועי בנה מסלול שהיווה מודל לדרכה של "אגוז".
לאחר הנסיגה מלבנון עבר רועי לתפקיד מ"פ. עתיד יחידת "אגוז" לא היה ברור, אך רועי פיתח יכולות אימון שהתאימו לנסיבות. תמיד היה חושב, אסטרטג ומתכנן, ומוחו רץ קדימה.
בחודש אוגוסט 2001, באירועי "גאות ושפל", קיבל רועי צל"ש על פעילות שתכנן היטב בהר עיבל, שכעבור מספר שנים הפכה לתורת לחימה חשובה הנלמדת ביחידה. בריאיון שהעניק לעיתונות התבטא: "צריך מבנה אישיות שיודע להתמודד עם הסבלנות, עם אורך הרוח, קור הרוח, וגם אחרי שנהרגים מחבלים יש לעשות בדיוק מה שעושים באימונים, לא מתבלבלים, לא מתרגשים יותר מדי, יציאה, פתיחה באש, הסתערות".

כחצי שנה מאוחר יותר נישא רועי לשרה לבית שלין, ילידת דנמרק, תושבת ירושלים, שהכיר בזכות חברים משותפים. השניים קבעו את ביתם בעלי. בתקופה זו נשלח רועי ללימודי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול במכללת יהודה ושומרון באריאל במסגרת תכנית "אופק" לאנשי קבע, דבר שאפשר את בניית הקן המשפחתי. בחירתו במכללה זו הקרובה לביתו נבעה מרצונו להקדיש עצמו ללימודי קודש. בכל בוקר, במשך שלוש שנים וחצי, היה משכים קום, אוסף את הרב אליעזר קשתיאל וביחד היו לומדים תורה בחברותא. (אהרון, אביו של רועי, יחד עם הרב קשתיאל, עמלים כיום על ריכוז סיכומים של דיונים הלכתיים שעליהם טרח רועי בשנות לימודיו בעלי). רק בשעות אחר הצהריים היה מתפנה ללימודי החול שלו, אותם סיים בהצטיינות יתירה.
נושא עבודת הגמר של רועי היה ייעול ארגון החסד "כוח לתת". בהקדמה לעבודתו כתב: "מקצוע התעשייה והניהול עוסק בעיקר בחקר ובייעול מערכות שונות: מערכות עובדים, מכונות והיחס ביניהם, מכירות, מלאי, שיווק, מבנים ארגוניים וכדומה. אך בעוד בדרך כלל אנו חוקרים ומנסים לייעל מערכות השייכות לחברות כלכליות או ממשלתיות, אפשר גם לנסות ולייעל את ארגוני הצדקה והחסד וליצור חסד מאורגן". בעיזבונו נותרו סיכומים רבים שמילאו את מחברותיו, עדות כתובה לאילן המלבלב שנגדע באיבו המלא חוכמה ותבונה.
רועי מיהר לסיים את לימודי התואר כדי שיוכל לחזור לצבא. במהלך השנים הללו נולדו לו שני בנים - גלעד ויואב. רועי אהב את ילדיו ללא גבול, והיה בעל מסור ואיש משפחה למופת. הוא השקיע רבות בחינוך ילדיו, והרבה לטייל ולשחק איתם.

רועי חזר לחטיבת "גולני" כסמג"ד בגדוד 51, ובמשך שנה וחצי שירת לצדו של המג"ד יניב עשור. הוא השתמש בחוש ההומור שלו כדי לרכך מתחים שנוצרו מטבע העבודה הצבאית הסיזיפית, והשרה אווירה נינוחה מבחינה חברתית אך בלתי מתפשרת מבחינה מקצועית, שהשפיעה לטובה על תפקודו של הגדוד. למרות האינטנסיביות של התפקיד, רועי לא ויתר על לימוד הדף היומי, וכשנכנס לפיגור, היה משלים אותו בשבת. הספידו סא"ל עשור: "זכות גדולה נפלה בחלקי להכירך מקרוב בשנה וחצי האחרונות וליהנות מאורך ומשפע אישיותך, אישיות עגולה, מורכבת, רב-ממדית, המקיימת בתוכה הרמוניה ואחדות של ניגודים, מלא חוכמה ותבונה היודע גם להעריך דברים פשוטים. יסודי, דקדקן, יורד לפרטי פרטים, אך לעולם רואה את הכלל, השלם, הרצף. מנגן בסקסופון ובפסנתר. אוחז בנשק ומקצוען בלחימה. מלא רוך, אהבה ועדינות נפש. מסתער בעוז ובנחישות. שקט, עניו, צנוע, מנהיג, כריזמטי, סוחף, מוביל".

בימיה הראשונים של מלחמת לבנון השנייה היה גדוד 51 בפעילות בדרום בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. החיילים הוקפצו בבהילות צפונה ונכנסו לעיירה בינת ג'בל במבצע שכונה "קורי הפלדה".
ביום א' באב תשס"ו (26.7.2006) נפל רב-סרן רועי קליין בקרב בבינת ג'בל שבדרום לבנון.
עמו נפלו עוד שבעה מחייליו. בשלוש לפנות בוקר החלו לוחמי גדוד 51 לצעוד לעבר בתים קדמיים בכפר כשמחצית הכוח מובל על ידי המג"ד יניב עשור, ואילו רועי הסמג"ד מפקד על השאר. כשהגיעו אל הבתים המיועדים, התקשה אחד הצוותים לפרוץ את הדלת ונדרש להשתמש במטען חבלה. הלוחמים הורחקו אל חומת החצר החיצונית כדי שלא ייפגעו מההדף. לפתע נתקלו במחבלים. הירי הפך למסיבי, רימונים נזרקו מסביב. רועי שלח את סגן עמיחי מרחביה לצאת לאיגוף ימני במטרה להפתיע את המחבלים, אך מרחביה נפגע ונפל. רועי מיהר אל מרחביה כשלפתע זיהה רימון שנחת במרחק של עשרות סנטימטרים ממנו. בשניות המעטות שנותרו לו, בקור רוח מחושב, זינק רועי על הרימון כדי להציל את חיי חייליו. הוא עוד הספיק למסור את מכשיר הקשר המוצפן לאחד מהם כדי שלא יישאר בשטח האויב בטרם קרא "שמע ישראל", ונהרג. לאחר נפילתו הוענק לו עיטור העוז.

רועי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים ביום ב' באב תשס"ו, יום הולדתו השלושים ואחת. רועי הותיר אחריו רעיה, שני בנים, הורים ושתי אחיות.
ספד לו חברו הטוב נתנאל אלישיב: "רועי, כמה מעלות טובות היו בך. ... ריבונו של עולם חילק לך בנדיבות מכל הטוב שהוא ייעד למין האנושי: חוכמה וחן, גבורה ושמחת חיים, ענווה, תום וחוש הומור בריא. ... אמנם כלפי חוץ ידעת ללבוש ארשת של רצינות ואפילו קשיחות במקום שבו חשבת שהדבר דרוש, אבל מהר מאוד גילה כל מי שהיה בסביבתך איזה לב חם פועם בך. איזה רכות ועדינות פנימית יש בך...".
במלאות שלושים לנפילתו נשא דברים סגן-אלוף יניב עשור: "אחי, נפלת מות גיבורים עת הובלת את לוחמיך בהסתערות מול פני האויב ואף גוננת עליהם בגופך. אתה הובלת ואנחנו המשכנו... בנסותי להבין את קור ועוז רוחך, אומץ הלב, הגבורה, אני מגיע ללבך הטהור, לזכות נפשך, לאהבה העצומה שלך לעם ישראל ולארץ ישראל...".
יפעת אחותו: "חלפו רק שלושים יום והכאב קשה מנשוא. בנתיב חייך הקצרים הצלחת להשאיר חותם בכל מקום שבו היית ולכן האובדן והחסר מורגשים בעוצמה בלתי נתפסת. אנו שומעים עליך סיפורים וחוויות שעברת במעגלים השונים בחייך, ואנו נהנים איתך, מופתעים ממך, כואבים איתך ובעיקר אוהבים אותך ומתגעגעים אליך בכל מאודנו. כמה חכם, מוכשר וצנוע, בעל דמיון, תעוזה, קור רוח, נחישות ואומץ, וגם כמה רוך ורגישות שפעו ממך. כמה חום ואהבה הענקת. איזה חוש צדק מפותח היה לך, תכונות אשר ליוו אותך לכל אורך חייך והתנקזו לרגע אחד ויחיד - הרגע האחרון של חייך, שגם בו כל התכונות הללו באו לידי ביטוי...".
משפחתו של רועי הקימה לזכרו אתר אינטרנט המספר את סיפורו.
כתבו בני המשפחה: "מרכיבי אישיותו של רועי הם שהפכו אותו לגיבור עוד בחייו. ביניהם היושר, הצניעות והחוכמה. רועי היה איש משפחה למופת, בעל מסור ואב אוהב לשני בניו. הוא היה לוחם ללא חת, מפקד מוערך, תלמיד חכם, איש חסד אשר עם ישראל וארץ ישראל היו יקרים מאוד לליבו. החינוך, הערכים, קדושת החיים - הם אלו שהופכים את רועי לסמל ולגיבור. רועי בצניעותו לא היה מסכים לשמש כסמל, אך בנסיבות הקיימות אנו חשים כי מוטב שנשתמש בדרכו לשם המטרות בהן האמין".
מפעלי הנצחה רבים נעשו לזכרו של רועי: בבית "בני עקיבא" במקסיקו סיטי הוקמו פינת זיכרון וספרייה על שמו; ספר תורה שנכתב על שמו שנתרם על ידי משפחת איירה רעננערט הוכנס לבית הכנסת "יבנה" ברעננה; אות מרכז מורשת מנחם בגין הוענק לו; בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה" שברעננה הוקמה ספרייה תורנית על שמו ובית הספר מקיים יום ספורט שנתי לזכרו; בגבעת שמואל נחנכה כיכר על שמו; הוחלט כי קריית החינוך העירונית הדתית לבנים שתוקם ברעננה תיקרא על שמו; שמו הונצח בבית הספר היהודי "ליאון פינלו" בלימה שבפרו; עיריית נתניה החליטה לקרוא לבית הספר הממלכתי-דתי הנבנה בקריית השרון שבנתניה על שמו; מרכז הטראומה במרכז הרפואי ברחובות נקרא על שמו; בבית החולים השיקומי "לוינשטיין" הקימה עמותת "קו אור" מרכז לימודי עבור הילדים המאושפזים שעוצב בעצה אחת עם אמו של רועי; בבסיס "גיבור" הוקם מקום מפגש להורים וחיילים על שמו; אגודת הסטודנטים במכללת נתניה, בשיתוף אגודת אמני נתניה, קיימה תערוכת ציורים בנושא חיילי מלחמת לבנון השנייה שהוקדשה לרועי; בטרמפיאדה בצומת רעננה-כפר סבא ניטע עץ זית לזכרו.

קישור נוסף: הסמג"ד שקפץ על רימון והציל את חייליו

zhal

קז'דן, קיריל

נפל במלחמת לבנון השנייה, ביום י"א באב תשס"ו (5.8.2006)



לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

 

kushnirski alexei

קושנירסקי, אלכסיי

נולד ביום ז' בסיוון תשמ"ה (27.5.1985)
נפל במלחמת לבנון השנייה, ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006)


לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בן מרינה ואיליה. נולד ביום ז' בסיוון תשמ"ה (27.5.1985) באוקראינה.
באוגוסט 1990, והוא בן חמש, עלה לארץ עם הוריו ואחותו אלונה. בשנים הראשונות גרה המשפחה בקיבוץ נען, שם החל אלכסיי - אלכס בפי אוהביו - את לימודיו בבית-הספר היסודי. בשנת 1993 עברה המשפחה לגור באשדוד ובשנת 1998 שוב העתיקה את מקום מגוריה, והפעם קבעה את ביתה בנס-ציונה. אלכס המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "אמירים" שבעיר וסיימם בבית הספר התיכון "שבח מופת" בתל-אביב, במגמת מדעים.
אלכס היה תלמיד מוכשר, התעניין בשפה העברית ובתנ"ך, אהב לקרוא, התאמן בחדר כושר ונמנה עם נבחרת הסקציה בשחייה בנס ציונה. הוא היה אדם יצירתי, אהב לצייר, ובכישרון רב כתב שירים וסיפורים, וביניהם את השיר "אולי - לא שיר אהבה":

"ולשפתייך אחשוק כי מן הזכות
שניתנה לי לנשקך
ממנה אשמח
וליופייך אחשוק כי אקבלו
ומתוכי תוציאיני תמים ומחייך
וארגיש יפה לצדך
אין דבר עליו לא אוותר כדי
רק להיות אתך ולשמור
על אותן מחשבות בראשי
כי אני מקווה שאולי
אוכל לא לכאוב
ולשכוח
רק הפעם
אולי
לאהוב".
בגיל חמש-עשרה הצטרף לקהילת "מופע האימים של רוקי" בארץ, היה חבר בצוות השחקנים "הולוקאסט" והשתתף בהצגות שהתקיימו בקולנוע "כוכב" שברמת השרון.
בסוף חודש נובמבר 2003 התגייס אלכס והביע רצון עז לשרת כלוחם ולהגן על המדינה. הוא הוצב בחיל השריון ושירת בגדוד 82 של חטיבה 7 - בתחילה כתותחן ולאחר מכן כמפקד טנק. כמפקד הוביל אלכס את חייליו בפעילויות מבצעיות אינטנסיביות בחבל עזה, השתתף בהגנה על יישובי הצפון ורמת הגולן ולקח חלק בפעילות ביטחון שוטף ובפעילות מבצעית בגבול לבנון.
ביום העצמאות החמישים ושמונה למדינת ישראל הוכרז אלכס כמפקד צוות טנק מצטיין פלוגתי. מפקדיו וחבריו לפלוגה העריכו אותו מאוד וסיפרו כי היה לו חשוב להיות לא רק מפקד - אלא גם מחנך. אלכס היה מפקד רציני ושקט, בולט בצניעות ובענווה, הפגין תעוזה ויכולת פיקוד ומנהיגות. אחד מחיילי צוותו אמר: "אלכסיי היה מפקד רציני, אינטליגנטי מאוד, קפדן עד הפרטים הכי קטנים, מפקד שסמכתי עליו בעיניים עצומות. הוא לעולם לא הסכים לוותר על העקרונות שלו".
לאלכס נשארו ארבעה חודשים לשרת בצבא. הוא תכנן ללמוד הנדסת מכונות, להתחתן עם ארוסתו שיר ולשכור עמה דירה בתל-אביב.
ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) שהה אלכס במוצב "נורית" וביצע חפיפה לקראת כניסתו לתפקיד מדריך מפקדי טנקים. בבוקרו של אותו יום תקף ארגון החיזבאללה יישובים בצפון ישראל, ארב לכוח צה"ל וחטף שני חיילי מילואים - רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. המוצב שבו שהה אלכס עם צוותו ספג הרעשה ארטילרית כבדה. כשנודע על החטיפה, ובהיותם במוצב הקרוב ביותר למקום האירוע, קיבל הצוות הוראה להיכנס לתוך לבנון ולעצור את רכב המילוט של המחבלים. הצוות התקשה להגיע לטנק עקב ההפצצה הכבדה, אך במאמץ אדיר והתעקשות נחרצת הגיעו אנשי הצוות לטנק, וביחד עם "נגמחון" התחילו לנסוע לכיוון לבנון. הצוות הספיק לירות ולפגוע במספר עמדות חיזבאללה בעת הכניסה ללבנון, אך במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען גחון גדול. מעצמת הפיצוץ נהרס הטנק כליל וארבעת אנשי צוותו - ואלכס ביניהם - נהרגו. עם אלכס נפלו סמל-ראשון יניב בר-און, סמל-ראשון שלומי ירמיהו וסמל-ראשון גדי מוסייב.
סמל-ראשון אלכסיי קושנירסקי היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקיבוץ נען. הותיר הורים ואחות.
בעזבונו נותרו סיפורים ושירים שחיבר המעידים על נפש רגישה וסוערת, על לשון עשירה ועל יכולת הבעה בוגרת ובשלה.
בשיר "די!" הוא כותב:
"אני פה רק לעצמי
לא בשבילכם
צאו לי מהראש
חופש יינתן לכל המוצאו
אני מצאתי
ולא אקבל
ובכל זאת לא יעזבוני
צאו מקליפתי
אין לי עניין בחייכם
אני פה לעצמי
ולא אקבל עזרה
איני סגור
איני אלא אני
כי אני פה רק לעצמי
קליפתי שלי מסביבי
התרחקו ממוצאי
לטובתי
סגור לעולם
סגור למותי
לחיי
לסבלי
די!"
סיפור קצר שכתב אלכס - "טבע":
"נטלתי אותך מעלה ירקרק צהבהב ותליתיך על אצבעי. נצמדת, מבולבלת, עת השמים מעלייך היו רגע לפני בהירים יותר, וכעת נפל עליהם צל, משתקף בשמונה עיניים. הבטתי בך נחה על ידי ותהיתי על סיכונים שתהווי לי, הרי אין לדעת מה ייפול עליי כתגובה. אין לדעת מה תיתן לי מחווה זו של מיקום מחודש, בה אני מעביר אותך מביתך אליי, עלי. האם בהלה תתפוס בך ותברחי בשתיקה, האם תקראי לחבריך שיתנו בי אותותיהם, או לאותו הבחור השחרחר ששכן לידך, על העלה הירקרק צהבהב? האם תאלציני להחזיר רגלייך אל העלווה?
"שתקתי וצפיתי בך, מנסה להבין את המצב, עורכת היכרות עם סביבה חדשה ודינמית. מעריכה.
"שתקתי וצפיתי בך מותחת שתי רגליים, זיפים חדשים של שיער מגרדים את אצבעי.
"שתקתי וצפיתי בך מחליקה לשון ציורית עדינה על מרקם ציפורני, אומדת מקומות רכים, וקשים.
"שתקתי כשארבע רגליים נוספות נמתחו ולשונך התחדדה, דוהרת בשקיקה אל בין סיבי העור של אצבעי, קורעת תאים לגזרים משוננים, ועוצרת. תמהתי על דמי שישטוף אותך ממני, או יטביע את רגלייך העדינות וייתן בך אות נכות. תהיתי אם אוכל לסבול אותך ללא רגלייך, אם אוהב אותך בעוד נוזלים אחרים מפמפמים לתוך דמי ואצבעי מכחילה.
"תהיתי על מה תהיתי כשהרמתיך מהעלה.
"תהיתי האם הערב נפל והשמים שחורים סביבי כטבע.
"תהיתי האם השקט הזה היה פה קודם.
"תהיתי במה טעיתי כשנטלתי אותך מהעלה".

אתר לזכרו

שירים שכתב באתר "במה חדשה" תחת השם: מאי דן

kavalik igor

קוואליק, איגור

נולד ביום י"ח באייר תש"ם (4.5.1980)
נפל במלחמת לבנון השנייה, ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006)


לזכרו מוענקת מלגת קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה.

בן טטיאנה ולב. נולד ביום י"ח באייר תש"ם (4.5.1980) במינסק שבבלרוס.
כשמלאו לו עשר שנים, בשנת 1990, עלה לארץ עם הוריו ואחותו הצעירה יוליה. המשפחה התגוררה בנצרת עילית, שם למד איגור בבית-הספר היסודי "עצמון". את לימודיו התיכוניים החל בבית-הספר התיכון החקלאי "מקווה ישראל" שבחולון. מאחר שגילה עניין רב בצבא ובלחימה, בחר להמשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.
איגור היה בן אוהב ומסור להוריו ואח אוהב, דואג ומגונן לאחותו. הוא היה אדם אמיתי וחברותי מאוד, וחבר נאמן לחבריו הרבים שתמיד הקיפו אותו באהבה. בשעות הפנאי אהב מאוד לטייל ברחבי הארץ והרבה לקרוא.

איגור התגייס לשירות חובה בצה"ל ב-26.5.1999. את שירותו החל בחיל האוויר וכעבור שבעה חודשים ביקש לעבור לחיל הרגלים כדי להגשים את חלומו להיות צנחן. הוא עבר קורס מע"רים (מגישי עזרה ראשונה), קורס צניחה, קורס "נגב" וקורס צלפי בארט 0.5, והיה ללוחם מצטיין בגדוד "צפע" שבחטיבת הצנחנים. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע "חומת מגן".
ב-28.8.2002 השתחרר איגור מצה"ל, עבר קורס מאבטחי תחבורה ציבורית ומשנת 2003 עבד כמאבטח תחבורה ציבורית במחוז צפון. הוא התקדם והשתלם בקורסים נוספים ובתקופה האחרונה לחייו עבד כמאבטח אישי של שר המשפטים.

באוקטובר 2005 החל איגור בלימודי משפטים במכללת קריית אונו והספיק לסיים את שנת הלימודים הראשונה. במהלך השנה התנדב כמדריך בארגון "אחריי!" המפעיל סדרת מנהיגות למאות בני נוער. הוא שכר עם חבר דירה ביפו, הדריך בני נוער וסייע להם להתכונן לשירות איכותי ומשמעותי בצה"ל. החניכים נשבו בקסמו ואיגור זכה לשבחים רבים על תפקודו.
איגור אהב מאוד את מדינת ישראל והיה נאמן לה. לאחר חטיפתו של רב-טוראי גלעד שליט, ועם חטיפתם של שני חיילי המילואים רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב ופרוץ מלחמת לבנון השנייה, ציפה איגור בקוצר רוח לקבל "צו 8" ולהצטרף לחבריו הלוחמים בלבנון. ב-2.8.2006 הוא נקרא לשירות מילואים שממנו לא שב.

לאחר שבוע של קרבות בדרום-לבנון, ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006), נפל רב-סמל איגור קוואליק בקרב שהתחולל בסמוך לא-טייבה. בן עשרים ושש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנצרת עילית. הותיר אחריו הורים, אחות וחברים רבים.
סדרת מנהיגות שערך ארגון "אחריי!" שבה התנסו המשתתפים בתרגילים צבאיים מורכבים ובאימוני כושר קרביים, נחתמה במסע אלונקות במעלה הכרמל שהוקדש לזכרו של איגור.