למד באוניברסיטת חיפה בחוג לגאוגרפיה ובחוג לסוציולוגיה.

עמוס, בן לאה ושמחה, נולד ביום ז' בחשוון תש"ז (1.11.1946) בעפולה, כבן להורים שהיו שניהם ממשוחררי הצבא הבריטי. בתחילה גר עמוס בתל-עדשים, וכשהיה בן חמש עברה משפחתו לעפולה.
הוא למד בבית-הספר "יזרעאל" בעפולה ובבית-הספר התיכון המחוזי במקום. עמוס הצטיין בלימודים והיה חביב על מחנכיו ועל חבריו. הוא היה גם שחקן כדורסל מצוין וברבות הימים עבר קורס לשופטי כדורסל, וכן היה מדריך בקורסים של גדנ"ע-אויר וחבר במועדון אזרחי לדאייה. מטבעו היה נער חברותי ופעיל, הרבה לטייל ברחבי הארץ ולתור אחר נופים חדשים, ובעיקר אהב עצים ואבנים מיוחדות במינן.

עמוס גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס חובשים קרביים, הועבר לחיל השריון ושם השלים קורס קצינים וקורס מפקדי פלוגות בשריון. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות באזור שכם ובאזור רמאללה. אחרי המלחמה השתתף בפעולת כראמה ובה נפגע הטנק שלו. כמפקד פלוגה השתתף גם בפשיטות לסוריה וללבנון. עמוס נהג להתעמק ולחקור היטב כל נושא שעסק בו. כך נהג גם לגבי הצבא והקפיד ללמוד על בוריים נושאים צבאיים שונים.

לאחר תום שירותו הסדיר התנדב לשירות בצבא הקבע. הוא נשא לאישה את חברתו רוני והקים בית, שבו נולד בנו הבכור. אחרי שחרורו משירות הקבע, התיישב עם משפחתו בנהלל. עמוס למד שנתיים בחוגים לגיאוגרפיה ולסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, ובו-בזמן נתקבל כחבר ב"אגד" והחל לעבוד כנהג. עמוס היה איש משפחה מובהק. את שעותיו הפנויות מעבודה ומלימודים הקדיש לרעייתו ולילדיו ולטיפוח ביתו.

הוא הגה רעיון, להקים שכונת-מגורים לצעירים, בהרים שמעל נהלל. הוא החל לטפל בביצוע התכנית, קיים פגישות ואסיפות עם עמיתים לרעיון וכבר שוחח עם אנשי מנהל מקרקעי-ישראל בעניין זה. היו לו תכניות רבות והוא פעל במרץ למימושן, אך המלחמה שבשה אותן. במלחמת יום-הכיפורים פקד עמוס על יחידתו ברמת-הגולן. כבר ביום הראשון למלחמה ניהל קרב, בעומדו בראש כוח של שלושה טנקים, שבמהלכו חילץ יחידת סיור מתוך מארב של הסורים.

אחרי-כן השתתף בכמה וכמה קרבות שריון נגד הסורים ואף הצליח לטהר את אחד הצירים המרכזיים של רמת-הגולן שטנקים סוריים ניסו להגיע בו למחנה נאפח ולגשר בנות-יעקב. כאשר נערכה יחידתו לפרוץ אל מעבר ל"קו הירוק", לתוך שטח סוריה, כבר היה עמוס מג"ד ותפס את מקום קודמו שנפצע. לפני תחילת ההתקפה עבר עמוס בין הטנקים, שוחח עם אנשי הצוותים ועודד את רוחם לקראת הקרב. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), חצה עמוס בראש יחידת הטנקים שלו את ה"קו הירוק" ופרץ מזרחה בציר "אמריקה" כשהוא מכוון את פעולת חייליו במכשיר הקשר, מעודדם ומאיץ בהם להמשיך ולנוע קדימה במהירות. במהלך הקרבות באותו יום נפגע הטנק שלו סמוך לחאן-ארנבה ועמוס נהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהלל. השאיר אחריו אישה, בן ובת. אחרי נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

על פועלו במלחמה ברמת-הגולן ועל גילויי גבורה במילוי תפקידו תוך חירוף-נפש, הוענק לעמוס "עיטור העוז" וכך נאמר בנוסח העיטור:
"ביום א', 7 באוקטובר 1973 יצא רס"נ עמוס בן-דוד ז"ל עם הכוח הראשון של הגדוד ונלחם עם טנקים מעטים, בחירוף-נפש, נגד כוחות-אויב עדיפים, והשמידם אגב ניצול תנאי-הקרקע וגורם ההפתעה. בכך עצר את זרימת האויב הסורי על כביש קוניטרה - גשר בנות-יעקב. בסוף היום נשאר בודד עם הטנק שלו. הוא הצטרף לחניון החטיבתי, וכבר עם לילה נכנס לעמדות-בלימה עד אור-הבוקר. למחרת, יום ב', 8 באוקטובר 1973, הדף את האויב הסורי שהצליח לפרוץ לכיוון 'נפח' ורדף אחריו, למרות שתחמושתו הלכה ואזלה. ביום ג' 9 באוקטובר 1973, יצא בראש כוח של טנקים, דרך קווי האויב והציל מהשמדה כוח-סיור שהותקף על-ידי כוח-קומנדו סורי. למחרת, יום ד', 10 באוקטובר 1973, נלחם באגפים של טנקים סוריים רבים והשמיד חלק גדול מהם מדרום לתל-יוסף. וביום ה', לפני הפריצה, שוחח עם לוחמיו והעלה את המורל שלהם ובפריצה עצמה נהרג. רס"נ עמוס בן-דוד ז"ל הצטיין באומץ-לב עילאי, בקור-רוח, בתושייה ובשלווה נפשית רבה שהצליח להעביר אותה לפקודיו, ובכך נסך בהם ביטחון ואמונה".