רעיתו: קונשטט אסתר, גמלאית האוניברסיטה.

בן דניאל ואורה. נולד בשנת תש"ה (1945) בטשקנט שברוסיה.
בהיותו בן ארבע עלה לארץ מצרפת. ילדותו עברה עליו בחיפה. למד בבית-הספר היסודי "צפרירים" ולאחר שסיים את לימודיו היסודיים בו למד בבית-החינוך התיכון בערב ועבד בשעות-היום. נוסף ללימודיו הצטרף לחוג הדרמטי "סדנא" והשתתף בכמה הופעות. כן נירשם במכון לפיתוח-הגוף "מכון שמשון" אשר בחיפה.

בגיל שבע-עשרה ומחצה הפסיק את לימודיו והתגייס לצה"ל לפי רצונו; זה היה גיוס מוקדם מן הרגיל. הוא אהב את הצבא בכל נפשו ומגמתו היתה להצטרף לשירות-הקבע.
זאב ניחן בחוש הומור יוצא מן הכלל ופקודיו העריצו אותו מאוד. הוא התעניין במצבם הסוציאלי וטיפל בהם כאב מסור. בראשית שירותו הצבאי התנדב לשייטת אולם עזב אותה מסיבות שונות. עבר קורס מ"כ ושירת בתפקיד זה.

בכל ימי שירותו הסדיר דיבר רק על קריירה צבאית. בגיל 18 נשא אישה ואת בנו, שנולד לו לאחר-מכן, ניסה לחנך ברוח צבאית מגיל רך. בינואר 1965 חתם על שירות-קבע ועבר לגדוד נח"ל אשר בו שירת תקופה קצרה. לאחר בקשות אין ספור הועבר לגדוד צנחנים ובו השקיע את כל מרצו וכשרונות-ההדרכה שלו. תמיד היה ער למצב הביטחוני של המדינה ואפילו בזמן חופשותיו הקצרות היה מתקשר ליחידתו כדי לברר מה המצב ואם יש צורך בו.

ביום הפשיטה לסמוע הגיע לגדודו ממש ברגע האחרון עם כל ציודו רץ כדי להשיג את הקומנדקר שכבר יצא לדרך להשתתף בפעולה; הוא אמנם השתתף בפעולה זאת. לשמחתו לא היה גבול על יכולתו לתת את חלקו בפעולה צבאית זו. 
הוא המשיך את שירותו הצבאי בגדוד הצנחנים ואף נלחם במלחמת ששת הימים. נטל חלק בחזית הדרום בקרבות הקשים בסיני וכמה פעמים ראה במות חבריו הטובים ביותר. הוא עצמו ניצל כמה פעמים ממוות. הוא אמר כי שבע-קרבות הוא, שהפילו את מיטב בחורינו.

נפל במילוי תפקידו באבו-רודס ביום כ"ב סיון תשכ"ז (30.6.1967). הניח אשה ובן.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.