אחותו: דומיניק רות, גמלאית האוניברסיטה.

בן אהרן-דויד ופשה. נולד ביום י"ב בשבט תרצ"ו (5.2.1936) בעיר שצ'ברשין אשר בפולין.
סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון בעיר ורוצלב על-שם יצחק לייבוש פרץ. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ.

יצחק עבד במפעל גדול בחיפה ואת שעותיו הפנויות בילה בהאזנה לתקליטים קלסיים, אשר אוסף גדול מהם השאיר אחריו; כן נשארה אחריו ספרייה קלסית. בפברואר 1958 גויס לצה"ל ובשירות-חובה נמצא בחיל-ההנדסה. לאחר-מכן היה נקרא מפעם בפעם למילואים. לבסוף, ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, פגעה ביצחק פגיעה ישירה של תותח טנק בהיותו בזחל"ם של מפקד-מחלקתו והוא עושה את דרכו אז לחילוץ נפגעים.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. שמו הונצח על לוח-זכרון שנקבע בבית-הכנסת הגדול בקרית-ים. בחוברת שהופיעה מטעם המועצה המקומית של קרית-מוצקין לזכר-הבנים שנפלו הועלה זכרו, וכן בחוברת שהוציאה פלוגת ההנדסה של עוצבת "ברק".