לימדה מתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת חיפה.

יהודית נולדה בטימישוארה שברומניה, אחות לאדית.
בהיותה בת תשעה חודשים עברה יהודית עם משפחתה להתגורר בעיר דבה, שם גדלה והתחנכה עד כיתה י"א. היא למדה בשקידה, נוסף ללימודים הפורמאליים, גם נגינה בכינור ובפסנתר. את לימודי התיכון עשתה במגמה ריאלית, באחד מהתיכונים הטובים ביותר ברומניה. יהודית הייתה נערה סקרנית שאהבה לקרוא ספרים, הן ספרות יפה והן ספרות עיונית.

יהודית עלתה ארצה בגיל 17. בשל גילה והקירבה לבחינות הבגרות, נאלצה לחזור על כיתה י"א פעם נוספת. בתום שנתיים של לימודים בתיכון "לאו בק" בחיפה, סיימה את בחינות הבגרות בהצטיינות. היא התקבלה לחוג למתמטיקה והוראה בטכניון במסלול עתודאית. סיפור הקליטה של יהודית בארץ הינו פרק נוסף של הצלחה בחייה.

בשנת 1992 יהודית נישאה לרונן כהן. בתום לימודיה בטכניון יהודית התגייסה לצה"ל שם שירתה עד להולדת בנה יחידה, דניאל. מרגע זה, עברו יהודית ובעלה ליישוב שלומי, שבגליל המערבי, הסמוך לגבול לבנון. הם ביקשו לבנות את ביתם במקום פסטורלי ושליו.

יהודית עבדה במרץ לבניית ביתה. היא לימדה מתמטיקה ומחשבים, והפכה למורה כה מבוקשת, שבשלב מסוים עבדה בחמישה מקומות עבודה בו זמנית, ביניהם הטכניון, אוניברסיטת חיפה והמכללה למינהל בתל אביב. במקביל, דאגה לחינוך בנה והקדישה ממיטב זמנה למשפחתה. כן החלה בלימודים לקראת תואר שני.

ליהודית היו תחביבים רבים, שמילאו את שעות הפנאי שלה. היא הייתה מנויה לאופרה הישראלית, הייתה חובבת צלילה ספורטיבית וסקי; היא הרבתה לטייל – בארץ ובעולם ועוד. משפחתה מעידה, כי עד יומה האחרון ניהלה יהודית חיים מאושרים, נטולי דאגה ומלאי עניין עם משפחתה. חלומה הגדול של יהודית היה להרחיב את משפחתה, ולהמשיך את לימודיה לדוקטורט.

בצהרי יום שלישי כ"ח באדר תשס"ב (12.03.2002), עשתה יהודית את דרכה חזרה לביתה מעבודתה בטכניון. השעה הייתה בערך 12:30, כאשר שני מחבלים פתחו לפתע באש ממארב על המכוניות הנוסעות בכביש כברי-שלומי, כמאה מטרים אחרי הכניסה לקיבוץ מצובה. המחבלים, שחדרו מלבנון, היו מחופשים לחיילי צה"ל והיו חמושים ברובים וברימוני-יד. כתוצאה מהירי נפצעו עשרה בני אדם, ושישה אנשים, ביניהם יהודית, נהרגו. כוחות ביטחון שהגיעו למקום חיסלו את המחבלים.

יהודית הותירה הורים, אחות, בעל ובן. היא הובאה למנוחת עולם בבית העלמין בשלומי.

יהודית הייתה חתומה על הסכמה לתרומת איבריה. אחרי מותה, ובהסכמתו של בעלה, הוצאו שתי הקרניות מעיניה והושתלו אצל חולים. משפחתה אומרת כי בזכות עיניה היפות, האופטימיות והנבונות, ילד אחד ונערה צעירה אחת רואים מדי יום את אור השמש.