למד באוניברסיטת חיפה בחוגים לסוציולוגיה ולמנהל עסקים.

דני, בן נינה ודוד, נולד בעיר צ'ין-דאו שבסין בג' בחשון תש"ח (17.10.1947). בן בכור להוריו, אח לברוך, רוני, סמי ונורית. כשנה וחצי לאחר הולדתו שבה משפחתו לישראל, ואת ילדותו העביר בקרית טבעון. הוא למד בבית הספר היסודי "קריית עמל" שבטבעון, וגילה סימנים ראשונים של הצטיינות בספורט, בעיקר בענפים ככדור-יד, כדור-מים ושחייה. את לימודי התיכון החל בנשר, ועבר לבית הספר "בסמ'ת" שבחיפה.

שירת בצה"ל בחיל המודיעין, ואחר פנה ללימודים אקדמאים באוניברסיטת חיפה, בחוגים לסוציולוגיה ולמינהל עסקים.

מגיל צעיר היה דני בעל יוזמה ומעוף, כושר ארגון ומקוריות יוצאי-דופן. תחילה היה מדריך נוער ומאמן שחייה במשמר-העמק וביגור, מדריך חינוכי במוסד של עליית הנוער "רמת הדסה" בטבעון, ולימים הקים קבוצות שחייה ביישובים אלה, קבוצות שהגיעו להישגים בקנה מידה לאומי. כן היה מנהל נבחרת ישראל בכדור-מים.

דני התחתן עם סמדר ולזוג הצעיר נולדו שתי בנות, עינת ויעל. הוא פרנס את משפחתו בכבוד כמנהל כוח אדם בחברת "אסם" במפעלה ביקנעם. המשפחה יצאה לטיולים רבים בחיק הטבע, אהבתו הגדולה. בשנת 1976, כשהיה בן פחות משלושים, התמנה למנהל מפעל "גיבור" במעלות, ועבר להתגורר בנהריה עם משפחתו.

אישיותו הנדירה של דני עשתה שהיה מיודד עם הכל, לרבות עובדים במפעל מהמגזר הדרוזי והערבי, שהיוו רוב במקום. אלה זוכרים אותו בהערצה עד היום, ראו בו רע קשוב, אח מגן ודמות אב מחנכת, שאת מקומו אי אפשר למלא לעולם. בשנותיו האחרונות דיבר על הקמת כפר משולב, ערבי-ישראלי, שיבוסס על טוהרת האהבה לזולת, על שיתוף יצירתי ומעלות דומות.

בליל כ"ה בניסן תשל"ט (22.04.1979), מוצאי שבת, נחתו ארבעה מחבלים בסירה ליד חוף הדקלים שבצפון נהריה. הם ניסו להתקיף וילה של משפחת סלע, אך הונסו ביריות על ידי אמנון סלע ושוטרים שהוזעקו למקום. בחילופי האש הללו נהרג השוטר אליהו שחר, נפצע אזרח אחד, ואחד מהמחבלים נהרג.

שלושת המחבלים הנותרים נמלטו לבניין דירות ברחוב ז'בוטינסקי 61, שם התגוררה, בין היתר, משפחתו של דני. הם נכנסו לבניין תוך איום ביריות. הדיירים ששמעו את היריות ירדו למקלט והתחבאו שם. שלושת המחבלים עלו לקומה הראשונה, שם נהרג מחבל מירי של אחד מדיירי הבית.

שני המחבלים שנותרו תפסו את דני ואת בתו עינת, שהיו אף הם במנוסה לעבר המקלט. הם חטפו אותם בכוח לחוף הים. בינתיים ניסתה סמדר, האם, מתוך כוונה לגונן, להשקיט את בתה השנייה, יעל, לבל ישמעו המחבלים כי הן בדירה. יעל איבדה את הכרתה ונפטרה.

בשעה ארבע לפנות בוקר החל ירי בין כוחות צה"ל והמשטרה לבין שני המחבלים בחוף הים, שתוצאותיו - מחבל אחד נשבה והשני נהרג. אך בטרם נתפסו המחבלים רצחו את דני ואת בתו עינת.

דני היה בן 31 במותו, הותיר אישה, הורים, אחות ואחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בטבעון, לצד שתי בנותיו.

לאחר מותו הוציא מפעל "גיבור" גיליון מיוחד לזכרו, בו מתארים חברים, בני משפחה ובעיקר חברים לעבודה את אישיותו של דני ואת הקרע העצום שנפער לאחר מותו. מדבריהם: "יחסו לכל אדם נקבע בדיוק בהתאם למה שהיה ראוי... הוא שינה את היחסים בין העובדים היהודים והערבים ויצר אווירה תקינה, טובה ויפה... הוא ארגן להם מסיבות... הסתובב בכפרים ערבים וביקר משפחות של עובדים...

מה יהיה עכשיו?! - כשהיה מופיע היה מעניק לכולם כוחות מחודשים, מסוג האנשים שככל שאתה מדבר עליהם יותר, אתה מבין שבעצם לא אמרת כלום על מי שהוא באמת..."