למד ללימודי התואר השני במכללה לבטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה.

בן שרה ומרדכי יצחק אלדר. נולד במושב החקלאי סתריה ביום י"ז באדר תשי"ג (4.3.1953), אח צעיר לשלמה. הוריו, ניצולי שואה, היו ממייסדי המושב הסמוך לרחובות, ושם הוא גדל.
שמוליק למד בבית-הספר היסודי 'סמילנסקי' ובמגמה הביולוגית בבית-הספר התיכון 'דה שליט' ברחובות. שמוליק הרבה לעסוק בספורט, אהב לטייל בטבע ופיתח אהבה לריקודי 'קאנטרי'.
בינואר 1971 התגייס שמוליק לצה"ל והתקבל לקורס טיס בחיל- האוויר, לאחר שהחליט כי זה אתגר משמעותי יותר מלימודים כעתודאי בטכניון, כפי שתיכנן תחילה. זמן קצר לאחר מלחמת יום-הכיפורים סיים את הקורס ועבר מסלול הכשרה כטייס מסוקים. לאחר-מכן חזר לבית-הספר לטיסה כמדריך, עד שחרורו בשנת 1979.

מיד לאחר שחרורו הקים חממה וגידל בה פרחי ציפורן ליצוא. שמוליק הצליח מאוד בעבודה, אך סבל מן המונוטוניות וחוסר האתגרים.
בעקבות כמה תאונות-אוויר שאירעו באותה תקופה החליט לחזור לשירות קבע כטייס. על המעבר שלו מחיים אזרחיים לחיי צבא סיפר חברו עופר: "כבר אז היה טייס מצוין, אבל מילואימניק כמו מילואימניק - לעתים קצת מאחר, לא תמיד כל הדרגות והסמלים על הסרבל, ובכלל - אופוזיציונר. ואז, להפתעת כולנו, החליט לחזור לצבא. בתחילה היינו מעט סקפטיים - האם יוכל אותו מילואימניק 'זרוק' להתמסד? התשובה לא איחרה לבוא, והיה בה רמז ראשון לאותו כוח רצון ולאותה רצינות ונחישות שאיפיינו את המשך דרכו. השינוי שחל בו היה בלתי ייאמן, מקצה לקצה. לפתע הפך האופוזיציונר למפקד קפדן, ציני ומסודר, שהציב לפני האחרים דרישות גבוהות וידע לעמוד בהן בעצמו."
בפברואר 1975 נישא שמוליק לאהובה. בשנים שלאחר-מכן נולדו הבן רותם והבנות טלי, נטע ובר. המשפחה התגוררה בבסיסי חיל-האוויר שבהם שירת.
אישתו מספרת: "היה לנו אב שאין כדוגמתו ובעל מקסים - בתמיכתו, חינוכו ואהבתו הרבה, למרות עומס עבודתו ותפקידיו הקשים - תמיד מצא זמן להשקיע בנו ולהצעיד גם אותנו קדימה. בחיוכו ובחוש ההומור שלו - הצית בנו שמחת חיים. הוא הותיר בנו את מורשתו וציווה לנו את הערכים האנושיים שבו: את החיפוש המתמיד אחר אתגרים בעלי משמעות, את האהבה למדינה ואת הגאווה לשרתה, את השאיפה למצוינות, את יחס הכבוד וההערכה לכל אדם, את טוהר המידות ואת ההגינות."

שמוליק היה סגן מפקד טייסת, מפקד טייסת בבית-הספר לטיסה וראש מדור מסוקים. הוא השתתף במבצעים מורכבים וחשאיים, והתפרסם בחיל בביצועיו כטייס מסוקים בהיותו מפקד טייסות מסוקים.
בשנים 1990-1991 למד במכללה צבאית באלבמה שבארצות-הברית לתואר בוגר אוניברסיטה. כשנה אחרי שובו הועלה לדרגת אל"מ ומונה לסגן מפקד בסיס תל נוף.
בשנת 1995 למד לתואר שני במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה. בסיום לימודיו כתב מפקד המכללה, אלוף יצחק בריק: "תא"ל שמואל הינו קצין רציני, הדורש רבות מעצמו ומסביבתו, אינטליגנטי, בעל משמעת עצמית, כושר ביטוי ויכולת אישית גבוהה, שבאו לידי ביטוי בהישגיו בלימודים הגבוהים. מעורבותו החברתית תרמה תרומה ניכרת לכיתה... תא"ל שמואל עמד בכל הדרישות לקבלת תואר שני במדע המדינה בתחום הביטחון הלאומי - כמצטיין דיקן." לקראת סיום הלימודים הועלה לדרגת תא"ל, ומונה למפקד בסיס חיל האוויר בפלמחים, תפקיד שבו שירת עד יום מותו.

כמפקד ניהל וקידם את הבסיס, היה בקיא בנעשה בכל יחידותיו, הכיר את חייליו והתעניין בהם, הקפיד לטוס בכל טייסות הבסיס ושמר על מעמדו כטייס המסוקים מספר אחת בחיל.
בנו רותם מספר: "שעות רבות הסתובבת בבסיס, בימים, בלילות ובשבתות, כדי לדבר עם החיילים, לחלק ממתקים לשומרים, ולבדוק שהכל מתנהל לשביעות רצונך. שעות רבות מזמנך הקדשת לשיחות אישיות עם פקודים. אישית עזרת בפתרון בעיותיהם ונתת לכל אחד את ההרגשה שהוא לא לבד. נתת הרגשה שגם במערכת כה גדולה יש מישהו שבאמת אכפת לו."
בפברואר 1997 היה חבר ב'ועדת עברי' לחקירת אסון המסוקים בשאר ישוב.
ביום י"ז באדר תשנ"ח (15.3.1998) נפל שמוליק בעת מילוי תפקידו. באותו בוקר יצא לטיסת אימונים במסוק 'קוברה' יחד עם הטייס הצעיר סגן אילן גור. בהיותם מול חוף געש אירעה תאונה, והמסוק התרסק בים. אחרי כעשר שעות של חיפושים נמצאו גופות שני הטייסים.
בן ארבעים-וחמש היה שמוליק בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו אישה, בן, שלוש בנות, הורים ואח.

קישורים נוספים לזכרו:

כעבור דקה צלל מסוק הקוברה לים: בטאון חיל-האויר גליון 120 4-1988

שמואל אלדר: ויקיפדיה