אתר ההנצחה

אביתר נולד בשנת 1958 בקיבוץ מעגן מיכאל, שלישי מבין ארבעה ילדים.
אביתר היה ילד פעלתן שהעדיף את הים על פני בית הספר. כנער הדריך לימודי ואימוני חתירה וצלילה. עם גיוסו לצה"ל – ולאחר ששובץ לחיל השריון, התעקש – עד שהגיע לחיל הים, ומשם הגשים את חלומו – החובלים. מספרים כי לאביתר הייתה מנהיגות שקטה, מופנמת, היה הראשון מתחת לאלונקה, נכון למשימה, זה שאפשר לסמוך עליו ושאיתו כל דבר יכול להצליח. אביתר התגלה כימאי אמיתי, מקצוען בכל דבר שעשה, כסקיפר, כקייקיסט או כצוללן.

באחת מהפלגותיו הרבות, אביתר פגש בלילך, והם התאהבו. בשנת 1993, הם בנו את ביתם המשותף בקיבוצה של לילך – בארי, ושם גם נולדו שני בניהם: יותם ונדב.

אביתר למד צורפות בבצלאל, ועבודת הגמר שלו: סדרת סכיני מטבח, קיבלה שבחים והועברה לשף ישראל אהרוני, שעשה בה שימוש עד ההשחזה האחרונה. בהמשך, אביתר החל לעסוק בתיקוני שעונים עתיקים, ולאחר מכן עבד בבית הדפוס בקיבוץ, והיה ממובילי הטמעת המכשור החדיש. לאחר שהשלים את התואר השני בקיימות, הקדיש עצמו לנושאי סביבה, זאת במסגרת תפקידו כ"מנהל קהילה" תחילה בבארי, ואחר כך בכפר עזה ובקיבוץ זיקים. בקיבוץ היה פעיל בצוות צח"י ובוועדות שונות. בוועדת צמח לקח תפקיד חשוב בתרומה לעמותות שזקוקות לעזרה, ואף התנדב בעמותת "פעמונים", והפך לרכז. לצד העבודה, אביתר צייר ציורים יפיפיים של טבע ונוף, בעלי חיים ואנשים בסטודיו שהקים בביתו – בית שהיה חם, פתוח ומזמין לכלל חבריהם מכל תקופות החיים.

בשנים האחרונות, חלה ונדרש לעזרת פול המטפל המסור, אך המשיך להתנדב כמדריך לחבורת נערים בסיכון, ויצא איתם אל הים בקיאקים. במקביל, התעקש להמשיך ולעזור בתיקוני אופנים בחנות "לה-מדווש" ובימי "דרום אדום" היה מתפעל דוכן חומוס עם נערי הקיבוץ.

בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023), אביתר, אשתו לילך והמטפל פול נרצחו. גופתו של אביתר זוהתה רק לאחר ימים ארוכים. בן 65 בהירצחו.

(המידע מתוך אתר הביטוח הלאומי להנצחת אזרחים נפגעי פעולות האיבה)